ישיבת הרב קוק ביפו- חלק שלישי

זהו החלק השלישי והאחרון של המאמר, החלק הראשון נמצא כאן, ואילו את החלק השני ניתן למצוא כאן.
 
חכמות חול ושפות זרות
 כעת ניגש לחקור מה היה סדר הלימוד המיוחד בישיבה, זה שהגשים את חזונו של הרב קוק מחד והסעיר את השמרנים בירושלים מאידך.

ובכן מדובר בתכנית לימודים עשירה ומגוונת כל כך, עד שבשלב מסוים הציעו מקורבי הרב לשנות את שמו השמרני של המוסד מ'ישיבה' ל'בית מדרש'... בתוך סדרי הישיבה הרשמיים, הוקדשו זמנים מיוחדים ללימוד חכמות חול דוגמת דקדוק, ספרות, פיוט ושירה[1], ועוד. כמו כן למדו היסטוריה מתוך הספר 'דורות הראשונים' של הרב יצחק אייזיק הלוי, ידידו של הרב קוק. בנוסף למדו בישיבה מספר שפות זרות[2], ע"מ להכשיר את התלמידים למשרת הרבנות ברחבי העולם. באיגרת מרתקת שלא זכתה לפרסום רב מספר הרב:

"לומדים הם [=תלמידי הישיבה] השפה הצרפתית הנהוגה בין חשובי העמים, והגרמנית הפועלת לעדן את הרגש של בני בית המדרש מדברי ז'רגון אשכנזי. נקווה גם לקבוע שיעורים לערבית, טורקית[3], מתמטיקה ולימודי הטבע... וההתחלה המצערה היה תהיה לפלג אלוקים שישקה את כל חרב ויבש בארץ חמדה".

עובדה זו מתאימה לכך שמסופר על כמה מבוגרי הישיבה, ביניהם ר' הלל פרלמן, ר' ישראל פורת[4] ואחרים, ששלטו היטב בשפות רבות.

השתתפות בבית המלאכה
שאלה מעניינת היא, האם גם תלמידי ישיבתו של הרב התלמדו ב'בית המלאכה', או שהוא יועד רק לתלמידים הצעירים של הת"ת? באיגרת[5] שנכתבה קודם הקמת הישיבה, מפרט הראי"ה את תכניתו:

"אינני קובע מסמרות בדבר, שיהיו חניכי הישיבה, אפילו המצוינים, דוקא רבנים. אדרבא, כל חפצי הוא, שיהיו מהם מתלמדים, במשך שנות לימודם, חלק הגון מידיעות שמושיות, ואותם שיש להם נטיה למלאכה יתלמדו איזה שעות ביום בבית-המלאכה, אשר כבר הועמד עמנו פה במוסד "שערי תורה"... עד שיצאו לנו ג"כ גדולי-תורה שיהיו בעלי- אומנות, המתפרנסים מיגיע-כפם, או אנשים מוכשרים לכל עסקי החיים, ותהיה התורה נלמדת דוקא לשמה, משום תכלית החיים שבהגיון התורה וחבתה".

עם זאת, אין בידינו מידע האם למעשה כשנוסדה הישיבה אמנם היו תלמידים שהתחנכו גם במלאכה[6].

סגירת הישיבה
מרבית החוקרים ציינו כי הישיבה נסגרה בשנת תרע"ד[7] עקב מחסור בתלמידים[8]. הרב אברהם מלמד כתב:
"הישיבה ביפו נסגרה בסופו של דבר מחוסר תלמידים. החזון גדול, אך האנשים מעט. הביטוי לרעיון הקמת ישיבה ארץ ישראלית בא מאוחר יותר בישיבה המרכזית שקמה בירושלים לאחר 17 שנים, בשנת תרפ"ג".

והרי, כפי שראינו, מעולם לא התאוננו מייסדי הישיבה על כך שחסרים בה תלמידים! אלא שסיבה אחרת הייתה לסגירתה, והשתלשלות העניין הייתה כך:

ב'זמן קיץ' תרע"ד, נוספו לישיבה "צעירים נחמדים" מירושלים ומפתח תקווה, בעלי "כוחות הגונים"[9]. הייתה התחזקות גדולה ולא היה כל סימן לכך שזהו ה'זמן' האחרון בו תפעל הישיבה. בכ"ח אייר חגגו הרב ומשפחתו את יום הגיעם ארצה בתרס"ד[10]. גם חג השבועות נחגג כתיקונו אצל הרב[11]. התלמידים המשיכו ללמוד בשקידה עד סיום ה'זמן' – אב תרע"ד.

בחודש תמוז נסע הרב קוק לחו"ל, ל'כנסייה של אגודת ישראל' ולהבראה ממחלתו. התלמידים המסורים חשבו שרבם נוסע לשבוע-שבועיים (כמו שיצא למסע המושבות) ומשום כך לא טרחו כנראה לערוך מסיבת פרידה מיוחדת. אלא שאז פרצה מלחמת העולם הראשונה, ובעטיה נתקע הרב בחו"ל ולא יכול להגיע ליעדו – ואף לא לשוב ארצה. ועדיין חשב הרב שיוכל לחזור במהרה: "לולא העיכובים הייתי נוטה לשוב הביתה במוקדם בע"ה, אבל אי אפשר לדעת כעת מתי תהיה הדרך בטוחה, ביחוד בים, ולד' הישועה" [12]. אין כל סיבה לחשוב שהישיבה לא פעלה במשך שנת תרע"ה, ולכל הפחות ב'זמן חורף'[13].

בתוך זמן קצר התפשטה המלחמה לארץ ישראל, והגיעה לשערי יפו. או אז תושבי העיר כולם, ובתוכם גם תלמידי הישיבה, נפוצו והתפזרו ברחבי הארץ[14] (וחלקם לחו"ל[15]) מאימת הצבאות הכובשים. הרב קוק, שהיה אז בחו"ל, שמע על פיזור הישיבה כנראה לראשונה רק מתוך מכתב שקיבל מאת אחד מהתלמידים (ר' יהושע קניאל) לאחר חורף תרע"ה[16].

כך שלמעשה, מעולם לא נסגרה הישיבה באופן רשמי, וסגירתה הזמנית הייתה רק בשל המלחמה. מאז נזנח חזונו של הרב אודות הישיבה ביפו, וחזון זה עודנו מצפה להמשך קיומו ולביסוסו.

במובן מסוים, ישיבת 'מרכז הרב' שהקים הרב בירושלים כעבור שנים יכלה להיחשב המשך טבעי של הישיבה ביפו[17]. לא במקרה מייסדה של 'מרכז הרב', ר' יצחק לוי, היה מבוגרי הישיבה ביפו, ותכנית הלימודים החדשנית, כפי שכתבוה הרב הנזיר והרב קוק, הייתה דומה לזו שהייתה ביפו. אלא שבירושלים כמעט ולא הוגשמה התכנית, ובעצם לא שוחזרה בהצלחה ישיבת יפו, בה הוגשמו התכניות הגדולות והנעלות של הרב, ליצור סדר חדש בלימוד.

אחרית דבר
המבקר כיום בשכונת 'נווה שלום', יגלה כי המבנה של 'שערי תורה' הרוס, ושעריו הגדולים נעולים. בימים האחרונים (אדר תשע"ב) התמוטטו מספר קירות במבנה.

בנין הישיבה ממנה יצא אורו של הרב קוק לרחבי הארץ ובה נטמן הזרע לחיבור בין הישוב הישן והחדש, - סגור בפני הציבור הרחב.

אמנם היו כמה נסיונות בשנים האחרונות לשקם את המקום, אך ללא הצלחה (בין היתר משום שלא הושקע מחקר רציני בהיסטוריה של המקום). לאחרונה התאגדו כמה גופים ע"מ לשחזר את המקום במטרה לחדש את חזונו של הרב קוק ב'שערי תורה'. בסיס הפעילות בינתיים (עד לפתיחה המחודשת של 'שערי תורה') הינו בבית-הכנסת 'חברת ש"ס', הנושק ל'שערי תורה'. במקום נפתח חזיון אור קולי המספר את ספורם של בתי הכנסת העתיקים בנוה שלום.

כרגע אנו אוספים כל חומר היסטורי הקשור למוסד 'שערי תורה' ואגפיו השונים: בית המלאכה, הת"ת והישיבה הגבוהה. לפרטים: [email protected].

כמו כן אנו מחפשים תורמים החפצים להשתתף בשיקום המקום. לאחר חודש ניסן תשע"ב יחלו שיעורים בספריו של רבי שם טוב גפן (אחד המורים בישיבת-הבחורים ב'שערי תורה') ע"י גב' רות בריד M.S.C בכימיה פיזיקלית במסגרת שעורים חודשית. למעוניינים להגיע לביקור בבית הכנסת ולערוך בו שמחות משפחתיות אנא פנו לדניאל, גבאי בית הכנסת - 054-9953728.

[1] וראה 'אגרות הראי"ה' ח"א אגרות קמו; קמט.

[2] ראה שם איגרת צח.

[3] 'אגרות הראי"ה' ח"א איגרת צז: "זה פשוט, שאם המצוינים שבחכמי תורה ויראת-שמים יהיו יודעים את השפה הערבית והתורכית, יחד עם מדרגה הגונה של השכלה, אז בהיותם ע"פ חפצם לנתיני תוגרמא יוכלו לזכות לכל המשרות היותר רמות בממלכה, ולפעול טוב הרבה על ישראל". ובאיגרת צח: "הכשר ולימוד של שפות זרות, מערביות ומזרחיות, ראוי שינתנו לתלמידים".

[4] "ורבי ישראל פורת הצעיר שבין כך נודע ליודע כבר השפות צרפתית וערבית נשלח לקושטא להשתלם בשפה התורקית ולקבל מושג משפטי מחוקי הצבא". 'בתוך החומות', עמ' 55, וראה שם עוד אודותיו.

[5] 'אגרות הראי"ה' ח"א איגרת קמו.

[6] אכן, בחוברת 'חשבון בית המלאכה שערי תורה' מופיע מכתבו של הרב יעקב מאיר בשבח המוסד ותלמידיו, והוא מציין: "נמצאו בכללם אברכים תופשי תורה".

[7] 'צבי קודש' עמ' 26.

[8] ראה 'משמיע ישועה' עמ' 13-14, שם נכתב כי בעקבות המהומה בירושלים (עליה סופר לעיל) לא הגיעו מספיק תלמידים והישיבה נסגרה.

[9] 'אגרות הראי"ה' ח"ב אגרת תרפד.

[10] שם, אגרת תרפז.

[11] אודות החג ראה שם באגרת תרפח-ט, תרצ, הממוענת אל הרצי"ה והרב חרל"פ.

[12] ראה 'אגרות הראי"ה' ח"ב אגרת תשב – תשג.

[13] מכך שהלל פרלמן ומאיר שכנו בביתו ביפו (הסמוך לישיבה) במשך חורף תרע"ה (ראה 'אגרות הראי"ה' ח"ג איגרת תשלד) יתכן שגם ישבו שם עוד בחורים והישיבה פעלה כסדרה.

[14] לעיל הבאנו ציטוט מאיגרת רש"ח קוק: "א"י [=אברהם יוסף] הרצפלד ביחד עם משפחת חותנו ר' א"א כהנא הנם בגליל". ר' יהושע קניאל כתב באותם ימים לרב: "...גם ישיבתנו הרוממה ביפו היתה למס ונתפרדה החבילה. רבים הלכו למדינת הים וגם אני הוכרחתי להפרד מהם ולנסוע ירושלימה". ר' זלמן שך גלה לפתח-תקוה, ועמו תלמידים נוספים מ'שערי תורה' וכן ספרי-התורה ששכנו במקום.

[15] ביניהם ר' הלל פרלמן ור' מאיר. וראה 'אגרות הראי"ה' ח"ג איגרות תשמ, תשפט.

[16] באיגרת תשד, כ"ב חשון תרע"ה, כותב הרב: "ועינינו תלויות לרחמי שמים לקבל ידיעה ברורה מאה"ק מכל יקירינו, לדעת שלומם ומעמדם, כי עו לא קבלנו חוץ ממכתב גלוי מבתי' תחי' שנכתב אחר יוה"כ כפי הנראה, שום מכתב מזמן יותר מאוחר". וראה אגרת תשכג-ד-ה בעניין הצורך הדחוף בכסף ל'שערי תורה' אך לא מפרט בתוך האגפים את הישיבה שלו.

[17] הדבר מתבטא גם בשם הזהה של שתי הישיבות: 'הישיבה המרכזית', על משמעותו הכפולה: מחד – השפעה על הארץ כולה, באופן סגולי, ובאופן מעשי ע"י שליחת בוגרי הישיבה לכהן כרבנים במושבות, ומאידך – מתקבצים אליה תלמידים רחבי העולם היהודי